<h1>הלכות שמחות למהר"ם מרוטנבורג סימן פ"ד</h1>
<h2>דף כד:</h2>
אדבריה רב פפא לרב אוייא סבא ודרש יום אחד לפני ראש השנה וראש השנה הרי כאן י"ד, תימה מכדי רב פפא כר"ג ס"ל דאמר (מו"ק י"ט א') ראש השנה ויום הכיפורים כרגלים, וכיון דיום הכיפורים רגל הוא ומפסיק למה ליה למימר הרי כאן י"ד, דל אותן י"ד מיכן, בטלה ממנו כל דין אבלות ביוהכ"פ דהו"ל ז' ימים קודם יום הכיפורים ובטלה ממנו אפילו גזרת ל', ורבי שמשון ז"ל פירש דנ"מ לענין הא דתנא לעיל (מו"ק כ"ג א') שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו, שבת שניה יוצא ואינו יושב במקומו, שלישית יושב במקומו ואינו מדבר וכו', ולענין זה קאמר הרי כאן י"ד דמיד אחר ר"ה יש לו דין שלישית, ויש מפרשין דנ"מ למאן דאמר (שם י"ט א') ימים בטלו גזירות לא בטלו, פירוש דאם לא גילח ערב הרגל אסור לגלח אחר הרגל, והשתא קאמר דיום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד ואם לא גילח ערב יום הכיפורים הבא לא יגלח עד ב' ימים אחר יוהכ"פ שהרי יום לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד, וז' ימים לפני יוהכ"פ ויוהכ"פ הרי כאן י"ד, הרי כ"ח, וב' ימים אחר יוהכ"פ הרי כאן ל', ודוחק הוא לאוקמיה דלא כהילכתא דהא קיי"ל (שם) דאף גזירת ז' בטלו, ורבי יצחק ב"ר אשר פירש דנ"מ לענין שמועה רחוקה דלמי שלא ידע שמת לו מת יום אחד לפני ר"ה לגבי דידיה לא אמרינן ז' לפני יום הכפורים בטלו הימנו גזירת ל', וא"כ אם שמע ב' ימים אחר יוהכ"פ שמת לו מת ערב ראש השנה הו"ל שמועה רחוקה, ורבי אברהם ב"ר דוד כתב וז"ל איכא למימר כה"ג כי מטי יוהכ"פ לא מיבטלא גזירת ל' אלא אבילות ז', דתרתי הפסקות בהדי הדדי בחדא אבלות לא עבדינן דליכא ז' כי אורחייהו ולא ל' כאורחייהו, וכיון דר"ה חשבינן ליה במקום ז', יוהכ"פ אפילו ז' נמי לא חשבינן ליה, וכי מטא סוכות הוא דבטלה ממנו אבלות אבל מעיקרא לא, דתרי עילויי בחדא אבלות לא עבדינן, ולהכי קאמר הרי כאן י"ד ולא קאמר בטלה ממנו גזירת ז' כמתניתין, לאשמועינן דבעי אשלומי ומיזל עד הרגל וליכא הפסקה כלל מהנך עד דמטי לעיקר הרגל, משום דלא חשיבי כרגלים גמורים, מיהו אם קבר מתו ז' ימים לפני ר"ה בטלה הימנו גזירת ל' כרגל גמור, ואיכא מאן דאמר דלהכי קאמר הרי כאן י"ד יום ולא קאמר בטלה הימנו גזירת ל' כדאמר ברגלים, משום דלאו כרגל גמור חשבינן ליה לאפסוקי אלא להכי מקשינן להו למיחשביה במקום ז' בלחוד, הילכך אם קברו ז' ימים לפני ר"ה לא בטלה ממנו גזירת ל' אלא נוהג ל' עד יום הכיפורים וביום הכיפורים מיהת בטלה ליה, דהו"ל שמונה ימים לפני ר"ה משום דיום שביעי עולה לו לכאן ולכאן (שם י"ז ב') ואמרינן דחשיב כתרי יומי, וכן יש לומר בז' שבין ר"ה ליוהכ"פ דחשיב כשמונה, דח' ימים לפני ר"ה וז' דר"ה הרי ט"ו וח' ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ וז' דיוהכ"פ הרי ט"ו, הרי כאן ל', ואסור לגלח ערב ר"ה ויהכ"פ והיינו דאמר ליה רבינא לרב חביבא מסורא דפרת אנא מסתברא כר"ג אמרי, ולא קאמר ליה אין אמר שמואל דהלכה כר"ג שהוא עושה אותן כרגלים לגמרי, אלא ש"מ דלא לגמרי חשיב כרגלים אלא לחשבון ז' בלבד מקשינן להו לרגלים מדאיתקוש מועדים להדדי, אבל אפסוקי לא מפסקי דהא לא כתיב בהו שמחה כרגלים. ואם יטעון הטוען הלא מכיון שאמרינן יום אחד לפני ר"ה הרי הוא כז' ימים נמצא שהוא מפסיק גזירת ז', ואם גזירת ז' הוא מפסיק לא יפסיק גזירת שלשים בתמיה, נשיב ונאמר כי הפסקת שבעה מפני שהוא עצמו נחשב כז' והנה גזירת ז' כלתה כבר ביום ר"ה ומפני כך חשבו אותו לי"ד דכיון שאינה יוצאת ממנו אינה נכנסת לתוכו, אבל גזירת ל' שאינה כלה ביומו נכנסת עמו ויוצאה עמו ולא נחשב יומו אלא לז', וזה הטעם אפשר להעמידו ויפה לקיימו משום דאמר ליה מסתברא אמרי, פירוש כיון דאפילו אי לא חשבינן יום אחד לפני ר"ה כז', אפ"ה ר"ה עצמו חשיב כז' וכיון דגזירת ז' אינה יוצאה ממנו, כלומר שר"ה יוצא אינו נוהג אבלות ז' לאחריו, א"כ סברא היא שאינה נכנסת לר"ה כלל, וקודם שנכנס ר"ה בטלה גזירת שבעה, וא"כ יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד, אבל גזירת ל' כיון דהיום אינו נחשב כל' ממ"נ, א"כ נכנסת לו גזירת ל', כלומר שלא בטלה קודם ר"ה ויצאה ממנו שלאחר שיצא ר"ה צריך להשלים ל', כן נראה לי לפרש דבריו. ויש מי שאומר דהני רגלים קטנים דחשבינן להו כז' ימים בין שמע שמת לו מת ערב הרגל בין שלא שמע עד אחר הרגל, מונין אותו כז' ימים וגם מת יום אחד לפני הרגל גם אותו נחשב לו כז' כאילו שמע ערב הרגל, ובאותו יום איני רואה את דבריו, לפי שאותו יום אינו נחשב [כז'] מפני חשיבותו אלא מפני הפסקת הרגל אבל ברגלים עצמם נראין דבריו בין ששמע בין שלא שמע מפני שיש להן חשיבות כשבעה מחמת עצמן משום דאיתקוש רגלים אהדדי עכ"ל. ורבי זרחיה הלוי כתב בספר המאור וז"ל והיכא דשכיב שיכבא בערב החג דקיי"ל יום אחד לפני החג וחג ושמיני של חג הרי כאן כ"א יום ובעי למינקט בתר ימי החג ט' יומי, אי איכא מקרובי המת מאן דאתיא ליה שמועה ביום עשירי שלאחר החג אי הויא לה כשמועה קרובה או רחוקה, יש מן החכמים שנסתפקו בזה הדבר ותלו הדבר להקל משום דהו"ל ספק אבלות, וכדברי המיקל באבל נקטינן, ולדעתי נראה לי בדבר זה להחמיר שאין נראה שיעלה הרגל למי שלא באה לו עדיין שמועת המת והלא אתה רואה שהקובר את מתו ח' ימים קודם לרגל בטלה ממנו גזירת ל', (לאו דוקא ח' ימים אלא אפילו ז' אלא לישנא דמתניתין נקט) וזה שקברו בערב החג לא בטלה ממנו גזירת ל' וצריך להשלים עליהן אחר החג ט' ימים אע"פ שכבר עלו לו י"ד ימים קודם שמיני של חג, לא בטלה ממנו גזירת ל', כ"ז שלא קיים גזירת ז' וכ"ש זה שלא ידע ולא שמע במות המת קודם הרגל, האיך יעלה לו רגל לעשות לו יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו בכ"א יום, אם אמרו במי שהפסיקו לו ימי החג אבלות יאמרו במי שלא ידע ולא שמע, ועוד הרי אמרו מקצת יום ל' ככולו ואילו מאן דשמע שמועה ביום ל' הרי הוא כשומע ביום כ"ט. אלמא אע"פ שעלה מקצת יום ל' ככולו למי שנהג אבילות, לא עלה למי שלא נהג כלל, ואף זה כן, הילכך מסתברא לי בהא מילתא לחומרא. והיכא דשכיב שיכבא בערב ר"ה דקיי"ל יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד יום, איכא דאמרי בעי לאשלומי עליהן י"ו יומי דהוו להו תמניא יומי קודם יוהכ"פ ויוהכ"פ ט"ו יום, ולכי נפיק יומא דכיפורי משלים עלייהו מקצת יום ל', ואיכא מאן דאמר מותר לגלח ערב יוהכ"פ שכיון שיצא בימים של חול וחלה עליו מקצת גזירת שלשים עלתה לו מקצתה ככולה ואע"פ שלא קיים גזירת ז', ואם ביטלו ח' ימים או ז' קודם הרגל גזירת ל' מפני יום אחד או מקצת היום שחלה עליו גזירת ל', כ"ש זה שחלה עליו גזירת ל' ח' ימים, ואין אנו חוששין אם לא קיים גזירת ז' שהרי כבוד הרגל מפסיקו ומותר לגלח עבור כבוד יוהכ"פ, דאם מי שקברו אחר ר"ה הותר לגלח ערב יוהכ"פ שהוא יום ז', כ"ש זה שקברו קודם ר"ה, וכיון שהותר לגלח ערב יוהכ"פ בטלה לה גזירת ל' לגמרי, וכן דעתי בזה להתיר, וכן הקובר את מתו בערב יוהכ"פ מותר לגלח ערב החג עכ"ל, ולא דמי ליום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו דאמרינן דהן כ"א יום ולא אמרינן הרי יש שמונה ימים לפני שמיני עצרת וליבטלו מיניה כל גזירת שלשים, דהא התם לא קיים כלל גזירת ל' דאע"ג דברגל עצמו אסור בגיהוץ ותספורת הא לא מיתסר משום אבילות אלא משום רגל וכיון דלא מוכחא דליתסר משום אבילות לא בטלו ממנו גזירת ל' לגמרי, אבל ביום אחד לפני ר"ה כיון דבתר ר"ה הן ימי חול וראוי היה לספר ולגהץ אי לאו משום אבלות, כי אתי ערב יוהכ"פ מותר לגלח דהוו טפי מז' ימים לפני יוהכ"פ, וכן קברו ערב יוהכ"פ כיון דערב יוהכ"פ ויהכ"פ הרי כאן י"ד ובתר יוהכ"פ יש ימי חול וחלה עליו במקצת גזירת ל' מותר לגלח ערב סוכות, שהרי יש כאן יותר מז' ימים קודם החג, דהא איכא ערב יוהכ"פ ויוהכ"פ שהם י"ד וד' יומי שבין יוהכ"פ לסוכות, ולפירושו אין שום נפקותא במאי דקאמר יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד, דכך הו"מ למימר הרי כאן ז' כמו י"ד, דבין אמרינן ז' בין אמרינן י"ד. כי אתי יוהכ"פ בטל ממנו הכל, אלא נראה שהוא אומר האמת, ונפ"מ לענין יום אחד לפני החג וחג דהוי י"ד ושמיני עצרת הרי כ"א ימים ובעי ט' יומין לאשלומי בתר יו"ט, אי נמי נפ"מ לענין כמו שפירשנו לעיל בשם רבינו שמשון. ולי נראה לפרש דהא דקאמר הרי כאן י"ד דנפ"מ לענין לשלול הקרע ולאחותו, דאמרינן (מו"ק כ"ב ב') על כל המתים שולל לאחר ז' ומאחה לאחר ל', על אביו ועל אמו שולל לאחר ל', וא"כ אם קרע לפני ר"ה יום אחד נמצא יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי כאן י"ד וז' שלפני יוהכ"פ ויוהכ"פ י"ד הרי כ"ח, נמצא שמותר לאחות הקרע ב' ימים אחר יוהכ"פ ועל אביו ועל אמו מותר לשלול, ואע"ג דבטל ממנו האבילות בשביל ז' ימים לפני יוהכ"פ, איחוי הקרע אינו בכלל זה דאפילו קריעה גופה לא הויא בכלל אבילות כדאמרינן לקמן (שם כ"ו ב') אבילות לחוד וקריעה לחוד כ"ש תיקון הקרע דלא הוי בכלל דין שאר אבלות. אי נמי נראה לי לענין שאלת שלום דאמרינן (שם כ"א ב') דאחרים אין שואלין בשלומו עד ל' יום, והשתא קאמר יום אחד לפני ר"ה ור"ה הרי י"ד ושואלין בשלומו שני ימים אחר יוהכ"פ ולא קודם, דאע"ג דגזירת ל' בטלו ערב יוהכ"פ הני מילי תספורת וגיהוץ דשייכי בגוף האבל והם הנקראים בכל מקום גזירת ל', אבל שאילת שלום יש לו דין אחר כדפרישית.
